על פי התורה והמקורות יש חשיבות רבה להמשכת החיים אף אם יש בהם סבל ומכאוב ואין הבדל בין אם המטופל הינו צעיר או זקן כולל מתן טיפולים פליאטיבים (שמקלים על הכאב והסבל) עצם היותך האדם חי מהווה את הזכות שלו לחיות מדי האלוקים הגוף הוא פיקדון שניתן לנו מה’ עבור הנשמה לפרק זמן מסוים ואל לנו להחזיר אותה לפני הזמן. כל רופא צריך לשאוף להאריך חיים לא משנה מה מצב החולה ולחוות את זה בתור הצלחה במיוחד כאשר יכול לקרוא נס ויש לתת את הסיכוי והאפשרות לזה לקרות.

ניתן לראות מהמקורות שכשאדם מעדיף את מותו מחייו מרוב הסבל והייסורים שעוברים עליו מותר להתפלל למוות מהיר של האדם, לגאולה מהייסורים שבחיים.ויש אף מקום להתייעץ עם רב לגבי הפסקת טיפול מאריך חיים. כמו כן יש לאפשר לחולה בחירה חופשית לגבי הרגשתו להמשך חייו. ישנם חולים שמעדיפים לחיות את שארית חייהם ללא ייסורים שכרוכים בטיפולים קרובים למשפחתם ולבלות בזמן שנותר להם, לצבור זיכרונות טובים ולהרגיש שניצלו את הרגעים האחרונים של החיים ולכן על הרופאים להנגיש את האופציה הזאת למטופלים.